בפסק דין נוסף מאת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נקבע כי בבחינת האיזון בין שיקולים של זכויות קנייניות של צד בדירת מגורים משותף, אל מול פגיעה בזכות קטינים למדור שקט ושלו, זכותם של הקטינים למדור שקט ושלו- גוברת!.
משכך, נעתר בית המשפט לבקשת האישה למתן צו שיאסור על הבעל להיכנס לדירה המשותפת ואסר על כניסת הבעל לדירה לתקופה של 12 חודשים, למרות שלבעל מחצית מזכויות הבעלות על הדירה המשותפת ואיסור זה משמעו למעשה, פגיעה בזכויות הקנייניות של הבעל.
מוגש מטעם אתר מתגרשים חכם https://www.todivorce.co.il/
זכויות הבעלות בדירה המשותפת- של הצדדים באופן שווה
הבעל והאישה נישאו בשנת 2009 ולהם נולדו ארבעה ילדים, אשר חלקם הינם קטינים וחלקם קטני קטנים (קטינים מתחת לגיל 6). כתוצאה מהסכסוך בין בני הזוג, עזב הבעל את הדירה המשותפת על דעתו בלבד ללא שנדרש לכך ועבר להתגורר בבית הוריו.
בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בבית הדין הרבני בענייני רכוש ומשמורת הקטינים, כאשר טרם ניתנה החלטה סופית לעניין בית המגורים, כלומר זכויות הבעלות בבית הינן של הבעל והאישה בחלקים שווים.
הגנה על זכויות קטינים- גוברת על הזכויות הקנייניות של הבעל
בבחינת העובדות (שרבות מהן נשמעו מפי הבעל עצמו), נוכח בית המשפט להבין, כי נוכחות הבעל בדירה כל פעם שרצה, ללא כל הגבלה, גרמו למתיחות גדולה בבית ופגעו בזכותם של הקטינים למדור שקט ושלו- שזו זכות מהותית של קטינים שבית המשפט יעשה כל שביכולתו כדי להגן עליה.
בפועל, הבעל היה נכנס לדירה סתם, לא שהיה לו איזשהו צורך ממשי כמו לאסוף חפצים עבורו או עבור הקטינים, אלא אך ורק כדי להפריע לשגרת חייה של האישה ולפגוע בפרטיותה שוב ושוב.
בנוסף, היה הבעל מעביר ביקורת על התנהלות האישה, על אופן התחזוקה של הדירה, על רמת ההיגיינה והניקיון שלה ועוד התנהגויות שהטרידו מאוד את האישה שלא מצאה מנוחה בביתה שלה וכתוצאה מכך ובאופן טבעי, גם הקטינים הוטרדו.
כלומר, עצם הגעתו של הבעל לדירה אפילו שלא התגורר שם כבר עשרה חודשים, גרמו למתח ניכר אצל הקטינים והאישה (והבעל אף הודה בכך), בייחוד כאשר בינו ובינה לא הייתה כל תקשורת בריאה ולא פעם, הקטינים היו עדים להתפרצויות זעם בין הצדדים.
בית המשפט קבע כי אמנם לבעל זכויות בעלות בדירה, שהינן זכויות מהותיות שבית המשפט מגן עליהן, אך לא בכל מחיר ובוודאי שלא במחיר פגיעה בזכות הקטינים למדור שקט ושלו- וגם לא בזכות האישה למדור שקט- שכן, שלוות האישה משפיעה באופן ישיר אף על שלוות הקטינים.
הבעל הוא זה אשר עזב את הדירה המשותפת מלכתחילה
שיקול נוסף שלקח בית המשפט, הינה העובדה שהבעל הוא זה אשר עזב את הדירה המשותפת על דעתו בלבד, כאשר לכך יש משמעות כאשר בית המשפט מתבקש לקבוע הרחקת הבעל מהדירה המשותפת ומה הכוונה?
לו היה הבעל מתגורר בדירה ואז הייתה האישה מבקשת להוציאו מהבית, היינו, צו הרחקה המגרש אדם מביתו למעשה, אז בית המשפט היה מחמיר יותר באישור הבקשה.
מאחר וכאן הבעל לא התגורר בדירה כבר כעשרה חודשים לפני שהאישה הגישה את הבקשה- הרי שיותר "פשוט" לבית המשפט לאסור על כניסתו (להבדיל מהוצאתו).
נכון הדבר שזכות הקניין היא בין הזכויות אשר זוכות להגנה חזקה בחוק, אך כאשר מדובר על זכויות מהותיות של קטינים, נראה שיתר הזכויות "זזות הצידה" ולכן, עדיף לחשוב רגע בהיגיון ולא לנהל מלחמות חורמה עם בן הזוג, על גבם ועל חשבונם של קטינים.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 28804-08-21.
